אנחנו אוהבים לקרוא על חייהם של אנשים אחרים. בשנים האחרונות, כאשר הפופולריות של סוגים רבים של ספרים ירדה, נתוני המכירות של זיכרונות ביוגרפיים ואוטוביוגרפיים נותרו חזקים. במקביל, ריבוי הבלוגים והשימוש במדיה החברתית כדי לספר אירועים בחיי היומיום שלנו היה עצום. כולם, כך נראה, רוצים לספר את הסיפור שלהם.
זה לא מפתיע. במהלך המאה הקודמת, מספר פסיכולוגים כתבו על הצורך האנושי החזק להבין את חייו. אריק אריקסון תיאר את הרצון לכל החיים לבסס זהות ייחודית ולמצוא תחושת מטרה. בן זמנו אברהם מאסלו יצר תיאוריה של "מימוש עצמי", חמישה שלבים עוקבים של צרכים אנושיים שמגיעים לשיאם בצורך לחוש תחושת הישג ולממש את הפוטנציאל הייחודי של האדם. ברור, להיזכר בעבר שלנו ולהבין אותו עוזרים לנו לבסס זהות ומטרה.
אולם כיום, כאשר אנו כל הזמן מתפתים להסחות דעת ונצורים על ידי מידע רב יותר ממה שאנו יכולים לעבד, החיים יכולים להיראות לא מאורגנים וכאוטיים. זה, בתורו, עלול לגרום לנו לפקפק בזיכרון שלנו ולתהות אם אי פעם נמצא בהירות, כיוון ומטרה.
אחת הדרכים הטובות ביותר לזכור ולהבין את מה שקורה בחייך היא לנהל יומן כתוב. לדברי ארתור אפלבי, פרופסור בבית הספר לחינוך באוניברסיטת אלבני בניו יורק, רישום של אירועים אישיים - מקוון או, טוב יותר, ביד - מאפשר לך להגיע למסקנות מנומקות יותר לגבי מה שלמדת.
כתיבה של מה שאתה חווה גם משפרת משמעותית את יכולתך לזכור זאת מאוחר יותר, כפי שהראו מרטין קונווי וסו גאת'רקול בסדרת ניסויים שנערכו באוניברסיטת לנקסטר.
אם ברצונך להקל ככל האפשר לזכור את האירועים האחרונים במדויק, הזמן הטוב ביותר לעשות זאת הוא שעת השינה, כפי שגילו אגנס סזולוסי ועמיתיה באוניברסיטת טכנולוגיה וכלכלה בבודפשט. הם גייסו 109 צעירים וביקשו מהם לנהל יומן יומי במשך חמישה ימים. המשתתפים קיבלו אחת משלוש קבוצות של הוראות: לתעד בערב את אירועי אותו יום; להקליט בבוקר אירועים של היום הקודם; או להקליט בערב אירועים של היום הקודם.
30 יום לאחר מכן, המשתתפים התבקשו להיזכר כמה שיותר ממה שהם הקליטו. לאלה שניהלו את היומן בערבים - בין אם סיפרו על אירועים מאותו יום ובין אם שלשום - היה זיכרון טוב ומדויק יותר מאשר משתתפים שכתבו את יומן בבוקר. החוקרים מציעים כי הסיבה לכך היא שכאשר אנו נזכרים באירועים ממש לפני השינה, הזיכרונות מתגבשים ומתייצבים במהלך השינה שלאחר מכן.

